שארית שמישה היא חתיכה פנויה של לוח שנותרת לאחר שסידרו עליו את חלקי ההזמנה. אם היא גדולה מספיק, אין מוחקים אותה כפסולת אלא שומרים כדי לנצלה. שאריות החברה הן אותן שאריות שמישות שנשארות אצל החברה.
הגודל המזערי של שארית שמישה
חתיכת לוח הופכת לשארית שמישה רק אם היא עומדת במידות המזעריות:
- באורך — לא קצרה מהמינימום שנקבע;
- ברוחב — לא צרה מהמינימום שנקבע;
- בשטח — לא קטנה מהשטח המזערי שנקבע.
חתיכות קטנות מערכים אלה נחשבות לפסולת ואינן נכנסות לשאריות. המידות המזעריות נקבעות בהגדרות הייצור, ובמידת הצורך יכולות להיות מיוחדות לחומר מסוים.
מתי שארית שייכת לחברה
הבעלות על שארית שמישה תלויה באופן שבו נמכר החומר:
- אם החומר נספר לפי שטח — השארית השמישה תמיד נשארת אצל החברה;
- אם החומר נמכר בלוחות שלמים — שארית הלוח נשארת אצל החברה עד שהיא מסומנת כשארית של הלקוח.
במפת הניסור מוצג ליד שארית כזו מתג «סוג מכירה» — בעזרתו בוחרים כיצד נספר החומר ולמי מגיעה השארית.
מה קורה עם שארית של החברה
השאריות השמישות של החברה נרשמות לפי הזמנה ומתקבלות למלאי השאריות. לאחר מכן אפשר להשתמש בהן שוב — כלוח התחלתי בניסורים הבאים, וכך נחסכים לוחות שלמים של חומר.
על שאריות מחומר הלקוח — במאמר «שארית חומר הלקוח». כיצד מוצגות השאריות במפה — במאמר «ניסור אוטומטי ומפת הניסור».
חומר ללא טקסטורה: השארית נמדדת בכל כיוון
המידות המזעריות של שארית שמישה נקבעות לפי צירים: מינימום לפי X ומינימום לפי Y. אם החומר בקטלוג מסומן במפורש כנטול טקסטורה, אפשר להניח את הלוח לכל כיוון, ולכן הספים נמדדים לפי הצלע הקטנה והגדולה של החתיכה ולא בהקפדה על הצירים.
לדוגמה, במינימומים X = 550 ו-Y = 450 החתיכות 550×450 ו-450×550 בחומר נטול טקסטורה שתיהן שמישות. בחומר עם טקסטורה החתיכה השנייה לא תיכנס לשאריות: אי אפשר לסובב אותה.
הכלל פועל רק לפי סימון מפורש. אם סימון הטקסטורה לא נקבע לחומר, הסדר נשאר כשהיה — בהקפדה על הצירים.